מה לא בסדר איתי…?

24/09/2015 | מוטי סחראי

3 שנים נלחמתי בזה. ניסיתי בכל הכח לתקן – ולא הצלחתי.
גייסתי למאבק הזה את כל העוצמה, הנחישות, היכולות והמיקוד שלי – ונכשלתי.

מה לא בסדר איתי…?

לפני כ-8 שנים התחלתי ללמוד, בפעם הראשונה, את נושא ניהול הזמן.
כבר ברגעים הראשונים בהם נחשפתי לרעיון הזה הבנתי, שיותר מכל דבר אחר, מה שמונע ממני להגיע לתוצאות שאני רוצה הוא ניהול הזמן הכושל שלי.

הבנתי שלא משנה כמה אני מוכשר, כמה ידע יש לי, כמה אני מצליח לבנות תהליכים עסקיים יוצאי דופן – בסופו של דבר, התוצאות שלי הן נגזרת של האפקטיביות שלי.

על הפרעת קשב ויזמות


אף פעם לא הצלחתי להתרכז בדבר אחד יותר מדי זמן. עוד בבית הספר היסודי שמתי לב שבפעם הראשונה שהמורה אומר משהו שאני כבר יודע, או חוזר על משהו שכבר הבנתי – המוח שלי מתחיל לעוף במחשבות, ולמרות שעדיין ישבתי על הכיסא בכיתה – במוחי שוטטתי במקומות אחרים לגמרי.


היום קוראים לזה הפרעת קשב וריכוז. כשאני הייתי בבית הספר עוד לא ממש התעסקו בזה – וטוב שכך. אני מניח שאם היו מאבחנים אותי הייתי מקבל ריטלין בכמויות שיכולות להרגיע פיל קטן…


בעולם היזמות, ההפרעה הזו הפכה למטרידה הרבה יותר.

היו לי יעדים, היו דברים שידעתי שאני רוצה לעשות, היו תכניות שתכננתי – אבל רק חלק קטן מזה יצא לפועל.

כשהייתי צריך לשבת ולבצע את התכניות שלי, גיליתי, שוב ושוב, שאני לא מסוגל להתרכז בדבר אחד יותר מכמה דקות, ומצאתי את עצמי מהר מאד גולש במחשבות, ובלי להרגיש – פשוט עברתי לעשות משהו אחר, בדרך כלל משהו לא ממש מועיל.

ההחלטה ושברה…


החלטתי שזה חייב להשתנות. שאני חייב לתקן את המצב הזה. שאני חייב לתקן את עצמי.


התחלתי ללמוד טכניקות לניהול זמן כמו מטורף. קראתי אלפי עמודים (אני לא מגזים…) של ספרים, מאמרים והסברים על נושא ניהול הזמן, עשיתי קורסים וסדנאות בניהול זמן ויישמתי במרץ.

יצרתי לעצמי מערך שלם שיעזור לי לנהל טוב יותר את הזמן שלי.
יומן עם צבעים, "באקטים" של משימות, מערך תיוק שאפילו הספרנית המיתולוגית בבית הספר שלי היתה גאה בו, תכנה לניהול משימות, מערך של תזכורות ועוד ועוד.

החלטתי שלא משנה כמה מאמץ יידרש – אני אגרום לעצמי לעבוד מסודר, לציית למה שכתוב ביומן, לנהל ביעילות מירבית את המשימות שלי ולנצל היטב כל דקה ביום העבודה שלי.

ונכשלתי. שוב ושוב נכשלתי.


להפסיק לתקן…


שלוש שנים נלחמתי בעצמי והפסדתי. לא הצלחתי לתקן את עצמי.

הייתי מתוסכל, ובעיקר כעסתי על עצמי שאני לא מצליח לעשות דבר כל כך פשוט. כעסתי על עצמי שאני "מקולקל".

השאלה ששאלתי את עצמי יותר מכל שאלה אחרת בתקופה ההיא הייתה "מה לא בסדר איתי…?"

ויותר מהכל – התביישתי. התביישתי שאני לא מצליח לנהל את עצמי.
וכמובן שהתביישתי לדבר על זה, ובטח שלא לבקש עזרה ממישהו…


ואז פגשתי את ניצה


ניצה הצליחה (יש לה דרכים משלה…) לגרום לי לספר לה את מה שהבושה גרמה לי לא לספר לאף אחד.

והשיחה הזו עם ניצה הובילה אותי להפסיק לתקן – ולעשות תיקון.

לעשות תיקון זה בעצם להבין (ולקבל…) את העובדה ששום דבר לא היה מקולקל מראש… תיקון הוא שינוי הפרדיגמה, החלפת המשקפיים שדרכם הסתכלתי על העולם ועל עצמי.


ברגע שהסכמתי לקבל את העובדה שאין שום דבר בי שהוא לא בסדר – הבנתי שכשאני מנסה "לתקן" את עצמי, אני בעצם עוצר את עצמי מלהיות… אני, מלהיות במלוא העוצמה לי.


הבנתי שכדי להיות פרודוקטיבי – אני צריך להתאים את ניהול הזמן שלי לאישיות שלי – ולא לנסות לשנות את האישיות שלי…


תובנות משגעות !


בעקבות "התיקון" הצלחתי לראות דברים שלא יכולתי לראות בזמן שניסיתי לתקן את עצמי.


למשל – גיליתי שאמנם קשה לי להתרכז בדבר אחד אבל אני יודע לעבוד סימולטנית, כלומר, לנהל מספר תהליכים במקביל.


גיליתי שאני עובד מעולה עם "נפילות מתח" – שמדי פעם אני פשוט צריך כמה שעות של…לא לעשות כלום.
לא רק שהפסקתי להילחם בזה – הכנסתי את זה באופן מובנה לתכנון הזמן שלי…


אבל התובנה הכי מפתיעה שלי, הייתה שאני מצליח לאמן את "שריר הריכוז" – ושאני מצליח להתרכז במשימה אחת יותר ויותר זמן.


כשהפסקתי לנסות לתקן את עצמי, הצלחתי למצוא פתרונות שמאפשרים לי לעשות בדיוק את מה שרציתי, וכל עוד נלחמתי בעצמי – לא הצלחתי.


ומה יש לי להגיד לכם…?


רק דבר אחד – הכל בסדר אתכם. גם מה שאתם חושבים ש"מקולקל" אצלכם. תפסיקו לתקן, ותתחילו לעשות תיקון…

 

גמר חתימה טובה!
מוטי סחראי.

 

נ.ב.
ניצה יניב היא המטפלת (המהממת…) שלי כבר הרבה שנים. לא עזבתי אותה מאז.

היא מגדירה את עצמה כ-"מומחית לפתיחת שפע". אני חושב שהיא מומחית בלחבר אנשים לגדולה שלהם ולהשתחרר מכל המטען העודף שאנחנו סוחבים איתנו. כשאנחנו עושים את זה – השפע הוא בלתי נמנע…


ולמי שקשה לו עם כל ה"רוחניקיות" הזו – תרפו, זה עובד 🙂 


האתר של ניצה

 

נ.ב. 2
תודה לגלית על ההשראה לכתוב את הפוסט הזה…

 

כמו תמיד, אתם מוזמנים להגיב, לשאול שאלות, להתווכח אם משהו לא נראה לכם או לזרוק עגבניות (טריות!) על כותב הבלוג. 

 

Comments

comments

שתף מאמר בפייסבוק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *